מצילים את מי?

ביום שישי האחרון התקיימה תהלוכה נגד ניסויים בבעלי חיים. עידן סייר מדווח מהשטח ושואל את השאלות הקשות

הצעדה בתל אביב (צילומים: ג'וש ליברטי)

מפגינים

ביום שישי האחרון התקיימה בתל אביב התהלוכה השנתית לציון שבוע ההזדהות עם בעלי החיים במעבדות, שאורגנה על ידי האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. זהו שבוע בינלאומי שמצוין בכול העולם, ובמיוחד על ידי קיום מחאה נגד האכזריות וחוסר השקיפות הכרוכים בוויויסקציה (ניסויים בבעלי חיים).

שאלת היעילות של תרופות הנבחנות על בעלי חיים היא קריטית. וזאת משום שמתוך סקירת דוחות של ויויסקטורים, עולה כי הניסויים בבעלי חיים אינם מועילים לאדם בוודאות, ובמקרים מסוימים יכולים אף להזיק, בגלל השונות הביולוגית בין מיני בעלי החיים. מקרה בולט הוא של תרופת הוויוקס, שככל הנראה גרמה בשנות התשעים למוות של כמאה אלף בני אדם מהתקף לב, לאחר שנוסתה בהצלחה על קופים. דוגמה נוספת היא החיסון נגד פוליו. למרות תצפיות קליניות בהן הוכח כי בני אדם נדבקו בו דרך מערכת העיכול, יש ניסויים שהראו כי סביר שקופים נדבקים דרך האף, ולכן חוקרים פיתחו חיסון המתאים למודל הקופים. יש התולים בסיבה זו את עיכוב הפיתוח של החיסון למחלה בעשורים רבים (ולמרות זאת, משום מה, תומכי הניסויים בבעלי חיים אוהבים להצביע על כך שהחיסון לפוליו התגלה בעקבות ניסויים). למעשה, אי אפשר להעריך כמה עוד פריצות דרך מדעיות ורפואיות נמנעו, בגלל ניסויים מטעים בבעלי חיים.

מאז אותן חשיפות, המאבק בניסויים בעלי חיים הפך להיות בעיקר מאבק המטיל ספק בנוגע להכרחיותם של הניסויים, שלעיתים רבות מבוצעים למען כסף, יוקרה או הגנה משפטית. שבוע ההזדהות עם בעלי החיים במעבדות, נועד להזכיר לכולנו את הצד השני, מלבד בני האדם, שנפגע מניסויים בבעלי חיים: בעלי החיים עצמם. ככל הנראה, על אף שחלק נכבד מהמידע חסוי, הניסויים כוללים בין היתר הצמאה וניסור גולגולות של קופים, עקירת עיניים לגורי חתולים וחיתוך חלקים מהמוח, והחדרת כימיקלים לעיניים של ארנבות עד שהן שוברות את עצמותיהן בניסיון לצאת מהמתקן בו הן מוחזקות. יש הגורסים כי בצבא בעלי חיים מורעלים ומותקפים באמצעי לחימה חדשים.

התהלוכה בתל אביב התחילה בשדרות רוטשילד, משם המשיכה אל שדרות בן ציון ומשם עד כיכר דיזנגוף, שם התקיימה עצרת במהלכה נרשמו אנשים לפעילות. כחלק מהעצרת התקיים מיצג, שהראה את הקשר בין הקרבת קורבנות אדם בשבטים פרימיטיביים לבין הקרבת בעלי חיים במעבדות. במקרים רבים, מנהג פרימיטיבי שנראה לנו כיום מעוות וברברי אינו שונה ממה שאנחנו עושים כיום – המנהגים הם אותם מנהגים והתירוצים הם אותם תירוצים, אבל אנחנו כחברה מהססים להציב מראה ולשפוט את עצמנו, בזמן שאין לנו בעיה לעשות זאת מול חברה אחרת. באנר שנישא על ידי הפעילים הציג ציטוט של ד"ר הנרי ג'. ביגלו: "יבוא היום בו יביט העולם לאחור על הניסויים המבוצעים בעלי חיים בשם המדע, כפי שהוא מביט היום על שריפת בני אדם על המוקד בשם הדת".

למרות חשיבותו של האירוע, השם "שבוע ההזדהות עם בעלי החיים במעבדות" הוא מטעה, מכיוון שאף אחד מאיתנו לא חווה, וכנראה גם לא יחווה, סבל המתקרב לזה של בעלי החיים הנתונים לניסויים. שירה הרצנו, דוברת האגודה נגד ניסויים, מנסחת זאת כך: "אני מנסה לדמיין איך זה לחיות כלואה בכלוב, בודדה ומפוחדת. אני מנסה לחשוב איך זה מרגיש כאשר חותכים בבשר החי, מתעלמים מזעקות הכאב. אני מנסה להבין עד כמה זה קשה לקבל יחס של אובייקט, נטול רצונות או צרכים, נטול חופש ואוטונומיה על גופו, נתון לחסדיהם של
המעוולים. אני כנראה לעולם לא אדע באמת איך זה מרגיש, אבל המחשבה על כך מספיקה לי".

האמת היא, שסביר כי גם התומכים בניסויים לא היו מוכנים לתרום את גופם או קרוביהם לניסויים אכזריים, אפילו בהנחה שהם היו עשויים להועיל למדע. באותה מידה אין לנו את הזכות לדון מישהו אחר לחיים כאלה. גם אם במותו הוא יציל מספר רב יותר של בני אדם, עדיין אין שום הצדקה לגרום לו סבל ומוות. אצל בעלי חיים, הרצון לחיות ללא סבל חזק לא פחות מאצל בני אדם, ולכן חובתנו המוסרית לא לפגוע בהם חזקה באותה המידה.